החומרים המצולמים המגיעים מהחזית במלחמת רוסיה-אוקראינה, פשוט מפעימים: חיילים רוסיים, כולל מיחידות עילית שנודעו בעולם ביכולותיהן האגדיות נופלים בשבי עם מבטים מפוחדים, וטנקים אימתניים מרוסקים לרסיסים. אלו כמו אלו מעידים כאלף עדים על ההתנגדות האוקראינית העזה שבה נתקלים הרוסים.

ההשלכות של המלחמה ודרך התנהלותה יהיו רחבות כל כך שדומה שאין תחום בעולם שהם לא ישפיעו עליו, חלקם – בתוכנית הגלותית שבעז"ה תגדע במהרה – אף לעשרות או אף 100 שנים קדימה: צבאית, מדינית וכלכלית.

נתחיל מהבחינה הצבאית: הצבא הרוסי מתברר כצבא חלוד ומיושן שמתקשה לתפקד. אם חשבנו שאחרי מלחמת אפגניסטן והמלחמה בצ'צ'ניה הצבא הרוסי בנה את עצמו מחדש, ולראיה תפקודו הטוב בסוריה, כעת מתברר שהדוב האימתני נטול ציפורניים. התעשייה הצבאית הרוסית תפסיד כסף כך מהמלחמה הזו, אחרי שבעולם ייראו מה היא מציעה.

נכון אמנם שהרוסים, כמו הרוסים, יחתרו להגיע ליעד בכל מחיר ובדרך הטבע גם יצליחו, אבל המחיר הכבד שהם משלמים בדרך מעורר שאלות, ועל כך בפירוט בהמשך. אגב ההתקדמות הרוסית העיקשת למרות הכל, כיוון שאוקראינה היא המדינה הגדולה ביותר באירופה (מלבד רוסיה כמובן, שרובה בכלל באסיה) סימוני ההתקדמות הרוסיים על המפה נראים קטנים ולא משמעותיים. אבל כדי לסבר את האוזן גודלם של השטחים שנכבשו עד כה כפול שלשה או ארבעה מגודלה של ארץ הקודש כולה.

מבחינה מדינית מדובר בתהפוכות של ממש. רוסיה יצאה למלחמה הזו כדי להראות שהיא מעצמה עולמית, שוות משקל לארה"ב וקובעת סדר יום עולמי, אבל מתברר שלא כך. זה ישפיע עליה הן מבחינה פנימית בצורת הפגנות ומתנגדי משטר שיקבלו תיאבון והן מבחינת חבלים עם אופציה בדלנית כמו צ'צ'ניה ודגסטן שיכולים להתמרד ולדרוש עצמאות. זה גם ישפיע על מדינות סמוכות שירצו להיפרד ממנה, דוגמת קזחסטן, גיאורגיה ורפובליקות מרכז אסייתיות שהרכיבו את ברית המועצות ועד היום מזוהות מאוד עם מוסקבה. גם בבלארוס ייתכן ונראה מהפך אחרי שמתנגדי השלטון יבינו שהברית רוסיה-בלארוס שברירית משנראה והשמיכה שלהם קצרה מלכסות גם את אוקראינה וגם את בלארוס.

מבחינה פיננסית, נראה שמיותר להסביר את המצב, שכן כל אחד מאיתנו חש זאת רק השבוע בעליית מחירי הדלק והחיטה – מה שנראה קדימון לגל גדול הרבה יותר. על הכלכלה הרוסית זה ישליך הרבה יותר, וזה בתורו יכול להביא לגל מחאות חסר תקדים במדינה.

ועכשיו להרחבת היכולות הצבאיות הרוסיות הנמוכות שהתגלו במלחמה, שהפתיעו את כולנו. נקדים ונאמר שהרוסים נהגו עד כה בפינצטה, ולכן חלק מהאבידות שלהם וההתקדמות האיטית, אבל אחרי הכול, לפי דיווחים מערביים הם יצאו למלחמה מתוך מחשבה שקייב תיפול תוך 24 עד 48 שעות ושהשלטון האוקראיני יתמוטט תוך כמה ימים.

ראשית כל, רמת החַיָּלוּת – כלומר היכולת הצבאית – של החיילים הרוסים נראית ירודה מאוד. השריונרים, הטנקיסטים וחיילי חי"ר נראים כאילו נחתו כאן ממלחמת העולם השנייה. הציוד והביגוד שלהם מינימליים, והפחד בעיניהם נראה למרחוק. רבים מהם מעידים בחקירות כי הם בכלל לא ידעו שיצאו למלחמה. נאמר להם רק שהם יוצאים לאימונים. חזית הם לא פגשו בחיים וכיוון שחייהם חשובים להם הם פשוט הרימו ידיים, מסרו את הנשק ונכנעו.

שנית – גם כוחות הספצנאז, אותו כוח עילית רוסי שנחשב לטוב בעולם, ושאזכור שלו מעביר צמרמורת בגבם של אזרחי ברית המועצות ומדינות המערב גם יחד, ניגף מול האוקראינים עזי הפנים. דיווחים של משרד ההגנה האוקראיני דיברו על חיילי ספצנאז שהוצנחו בעורף האוקראיני במטרה לכבוש יעדים ולהגיע לבכירים בממשל האוקראיני, אך הם אותרו וחוסלו על ידי האוקראינים.

שלישית – כוח האש הרוסית היה חלש בתורו. במקום לתת מכת פתיחה שלא נגמרת של אלפי טילי שיוט וטילים קרקר-קרקע פחות מדוייקים, דוגמת איסקנדר, ראינו מכת פתיחה קטנה למדי. מכת הפתיחה הרוסית המהמה את האוקראינים כמו כל מכת פתיחה שכל אוייב מקבל, אבל היה היתה חלשה וקטנה מידי. לרוסיה העוצמתית, הטוענת לכתר היה מתאים משהו הרבה יותר מאסיבי.

רביעית – אי הפעלת מערך הסייבר הרוסי. מהדיבורים הרוסיים של לפני שבוע היה משמע שהם הולכים להפיל את רשתות התקשורת באוקראינה לכמה שעות או ימים, כדי שהאוקראינים לא יוכלו לתקשר אלו עם אלו. בפועל, נאדה. וחוסר השיבוש הזה היה בעוכריהם של החיילים הרוסיים לכל אורך ימי הלחימה. וזה לא רק התקשורת, היה מצופה מהרוסים להתקפה תמוטט מערכות שליטה וניהול אוקראינים קריטיים כמו חשמל אבל גם זה לא קרה. אגב, האוקראינים פרסמו תמונות של מכשירי קשר של חיילים רוסיים שתפסו וציינו שמדובר במכשירים פשוטים ביותר שמסתמכים על רשתות תקשורת מקומיות, וייתכן שלכן הרוסים לא הפילו את רשת התקשורת. אם זה נכון, זה מראה על עליבות הצבא הרוסי ממימד אחר.

חמישית – הרוסים לא הפעילו כלים חדשים שיש ברשותם. בכל השבועות האחרונים כתבו עיתונים פרו-רוסיים שרוסיה הפכה את סוריה לזירת ניסויי כלי נשק חדישים ומודרניים – סטייל נחילי רחפנים, רחפנים מטילי פצצות ועוד כהנה, אבל כל אלו לא באו לידי ביטוי בשדה הקרב. הם היו אמורים להופיע ראשונים ולנטרל מיידית כל איום מצד חוליות נ.ט. שארבו בצידי הדרכים ובצמתים מרכזיות. רוב האבידות הרוסיות נבעו מטורי שיריון שנקלעו למארבים קשים של חוליות ציידי טנקים שפעלו בשטח. במלחמה מודרנית היה מצופה מהרוסים שישגרו לפני כל שיירה או קבוצת משוריינים רחפן או מזלט שיסרוק את שטח ההתקדמות, יעביר לאחור את התמונות ויאפשר סיכול של חוליות ירי כאלו. צה"ל מטמיע את המערכות האלו היום כחלק אינטגרלי בכל יחידות הצבא, עד לרמת מפקד פלוגה או כיתה בשטח. הפתיע מאוד שהרוסים לא עשו זאת גם כן.

אגב כך, בצה"ל ובצבאות העולם מסתכלים כמובן על ההתנהלות המלחמתית הזו ומסיקים את המסקנות שלהם לגבי ניהול מלחמה בעידן המודרני.

השאלה הגדולה כעת היא כמובן להיכן כל זה מתנקז. מבחינת הרוסים, הם חייבים להגיע למטרה שהוכרזה מבעוד מועד בכל מחיר. המספרים שמציגים האוקראינים השכם בבוקרו של יום ראשון השבוע של 11,000 חיילים וקצינים רוסיים שנהרגו – מופקעים ומגוחכים, אבל סביר להניח שאם הלחימה תמשיך כפי שהיא כעת זה יהיה המחיר שהרוסים יצטרכו לשלם בסופו של דבר, ואולי אף יותר.

המטרה של הרוסים, וכפי שהרחבנו על כך בהרחבה בכל החודש וחצי האחרונים הם שלשה דברים, מן הקל אל הכבד: מתן עצמאות אוקראינית למחוזות דונייצק ולוגנסק המרכיבים את רפובליקת דונבאס, הסכמה להפיכת חצי האי קרים לרוסי (אחרי שנכבש במלחמה הקודמת ותושבי קיבלו אזרחות רוסית), ואי-הסכמה להיכנס לברית נאט"ו.

מבחינת הרוסים הכרחי למוטט את השלטון הנוכחי במדינה בכל מחיר ולהחליפה בשלטון פרו-רוסי שיביא לאישרור שלשת דרישות הבטחון הרוסיות האמורות ויבטל או לפחות ירחיק מאוד את חלום הפיכתה של אוקראינה לחלק מאירופה. גם אם העולם יזעק שהוא לא מקבל את שלטון הבובות הזה, זה לא יעזור, כי כל עוד עושה דברה של מוסקבה נמצא בשלטון, הוא ישייט את אוקראינה לכיוון.

ועוד הקשר ישראלי חשוב מאוד לסיום: בירושלים יש בהחלט מה ללמוד מההסתכלות הרוסית קדימה, של גדיעת איומים ביטחוניים פוטנציאליים בכל מחיר. הרוסים ידעו שהם ניצבים בפני אבידות כבדות וסנקציות בינלאומיות משתקות אבל העדיפו לצאת לדרך, כדי לא להיתקל במצב גרוע יותר בהמשך. בישראל, לעומת זאת אוהבים תמיד לדחות מבצעים צבאיים לגדיעה של התעצמות צבאית של אויבנו בשלל תירוצים שונים. חלקם נכונים אבל מדובר בטמינת הראש בחול. ההתעצמות הבלתי תיאמן של  ארגון הטרור חיזבאללה היא דוגמא מוחשית לכך.